התלמיד המסרב

אף אל פי שעברית היא עוד לא שפה שאני מדבר טוב מאוד, היא הייתה השפה הזרה הראשונה שלי. התחלתי ללמוד עברית, באמת, כשהתחלתי לדבר. למדתי את האלפבית עם סבתא שלי כשהייתי בן שנה, כשלמדתי האלפבית אנגלית. כשהייתי בבית ספר, עד גיל שש עשרה, הייתי צריך לקחת קורסים עברית, למרות שלא רציתי ללמוד את השפה בכלל, ולמרות שלא אהבתי בכלל את השיעורים. בסוף החלטתי להפסיק ללמוד עברית ברגע יכולתי. לא אהבתי את השיעורים, את הלימודים, ולא הייתה לי שום מוטיבציה ללמוד, למרות שאבי החורג הוא ישראלי, וגם יש לי משפחה בארץ.

במהלך השנתיים האחרונות בתיכון, הייתי כל כך שמח שלא הייתי צריך ללכת לכיתה עברית. כשהגעתי לאוניברסיטה, גיליתי שכל תלמידים צריכים ללמוד שפה זרה, או לעבור מבחן בשפה זרה. בידיעה שאני לא יכול לעבור במבחן עברית, ושלא רציתי ללכת שוב לכיתה עברית או ללמוד למבחן, החלטתי לקחת קורס גרמנית למתחלים. חשבתי תמיד שלא היה לי כשרון לדבר שפות זרות, או להנות את התהליך הלמידה. אבל כנגד כל הסיכויים, מאוד אהבתי את השיעורים הגרמנית שלי, ולאחר שנה של לימודים, יכולתי לדבר, לקרוא, להבין, ולכתוב גרמנית כל כך טוב. אחר כך, למדתי שגם יש לי יכולות בשפות זרות, והמשכתי ללמוד, לראשונה יפנית, ואחר כך פורטוגזית וצרפתית.

מאז שהייתי מסוגל לדבר חמש שפות זרות ברמה מתקדמת, חשבתי מדי פעם שאני צריך ללמוד עברית באמת, במיוחד כי ביליתי כבר עשר שנים בכיתות עברית, למרות שזה לא מצא חן בעיני. התחלתי לסקור הרבה מילים, והופתעתי עד כמה לא זכרתי את המילים הנפוצות ביותר. אבל המשכתי ללמוד וללמוד, לקבל שיעורים באינטרנט, להשתמש בספרי לימוד, אפליקציות, וגם את אבי החורג כדי לשפר את העברית שלי.

עכשיו, עברית היא עוד לא שפה שאני יכול לדבר בקלות, אבל לאט לאט אני משפר אותה, וזה השמחה האמיתית בתהליך של לימוד. אני מצפה להיות מסוגל לקרוא טקסטים אמיתים, ולדבר בביטחון עם ישראלים בעברית בקרוב! אבל עכשיו אני גם שמח להנות את המסע.